#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	א. האם מותרת 1) ביצת נבילה 2) ביצת טריפה?	1) לב&quot;ש אם קליפתה קשה ונגמרת כשאר ביצים הנמכרות בשוק מותרת, ואם אינה נגמרת אסורה דכבני מעיה היא חשובה. ולבית הלל גם אם נגמרה אסורה.2) אסורה מפני שגדלה באיסור.	עדיות פרק ה משנה א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	ב. האם אוכל פסחו לערב כשמל בארבעה עשר 1) ערל נכרי 2) ערל ישראל?	"1) לב&quot;ש טובל ואוכל את פסחו לערב. לב&quot;ה אינו אוכל שצריך הזאה ג&#x27; וז&#x27; גזירה שמא יטמא לשנה הבאה ויאמר אשתקד לא טהרתי מכל טומאה עד ארבעה עשר וטבלתי ואכלתי השתא נמי אטבול ואוכל, ולא ידע דאשתקד נכרי היה ולא מקבל טומאה ועכשיו ישראל הוא ומקבל טומאה.2) דברי הכל אוכל פסחו לערב."	עדיות פרק ה משנה ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	ג. האם ומדוע 1) קהלת מטמא את הידים 2) הקצח מקבל טומאה וחייב במעשרות?	1) לב&quot;ש אינו מטמא את הידים מפני שחכמתו של שלמה היא ולא ברוח הקדש נאמרה. לב&quot;ה מטמא את הידים דסברי אף קהלת ברוח הקדש נאמרה הלכך מטמא את הידים כשאר כתבי הקודש.2) לב&quot;ש אינו מקבל טומאה דלא חשיב אוכל ולכן אף אינו חייב במעשרות. לב&quot;ה מקבל טומאה דסברי דכיון דרגילים לתת אותו באוכלים חשוב אוכל ולכן אף חייב במעשרות.	עדיות פרק ה משנה ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	ד. האם מטמא לח ויבש 1) דם יולדת ששהתה שבוע לזכר ושבועיים לנקבה ולא טבלה 2) דם יולדת בזוב שלא ספרה ולא טבלה?	1) לב&quot;ש כרוקה וכמימי רגליה שמטמאים לחים ואין מטמאים יבשים ואינו חשיב כדם נדה שמטמא לח ויבש. לב&quot;ה מטמא לח ויבש דכל זמן שלא טבלה כדם נדה חשיב ואע&quot;פ שהוא בתוך ימי טוהר.2) לכו&quot;ע מטמא לח ויבש דדם זיבה הוא חשיב כל זמן שלא ספרה ולא טבלה.	עדיות פרק ה משנה ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	ה. ארבעה אחים שנים מהם נשואים שתי אחיות ומתו הנשואים לאחיות 1) האם חולצות ומיבמות 2) ומה הדין אם קדמו וכנסו?	1) חולצות ולא מתייבמות דכיון דתרוייהו זקוקות להאי ולהאי, קמא דמיבם פגע באחות זקוקתו דהויא כאשתו.2) לת&quot;ק יוציאו. לרבי אליעזר לב&quot;ש יוציאו ולב&quot;ה יקיימו. ולהלכה יקיימו.	עדיות פרק ה משנה ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	ו. צמר שנשר מבכור בעל מום האם מותר בהנאה לכהן ומדוע?	חכמים אוסרים, דאי שריית ליה צמר הנושר מחיים אתי לאשהויי לבכור כדי שישיר צמרו כל שעה ואתו בה לידי תקלה שיגוז ויעבוד בו, ופסולי המוקדשים אסורים בגיזה ובעבודה. עקביא בן מהללאל מתירו בהנאה לכהן, דמגו דמהניא שחיטה לצמר המחובר בו להתירו לאחר שחיטה מהני נמי לצמר שנשר מחיים.	עדיות פרק ה משנה ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	ז. מדוע אמר עקביא מוטב להניח דברי היחיד ולאחוז בדברי המרובים, והרי דאורייתא היא דכתיב אחרי רבים להטות?	דהוא נמי מרבים קיבל והוו דבריו כדברי רבים.	עדיות פרק ה משנה ז		
